מאז שאני זוכרת את עצמי הלב שלי היה צמא לאמת.
להרגיש, למצוא ולהבין בעומק ליבי, למה אני פה בעולם הזה,
ממה העולם הזה עשוי, איך הוא עובד ולאן כל זה הולך.
מסע חיי הביא אותי מגיל מאוד צעיר למסעות נפש ורוח שפתחו לי דלתות מפוארות ומפותלות לעומקי הגוף, הנפש, הלב והנשמה
בהם אני ממשיכה לצעוד ולהעמיק.
יש משפט של הרב קוק שאומר: ״ככל שהעולם מתפתח, הוא שואף לחזור לטבעיותו המקורית.״, אני מגלה על עצמי שיש בזה מן האמת. להתפשט מכל המיותר, בסוף נותרים עם לב הדברים.
בכל דבר שאני עושה, מתחת להכל פועם לו כמיהת הלב והנשמה
להיות קרובה לשורשי, לאלוהים ולחיים - כמה פשוט, ככה מורכב.
מסע חיי הספיק להפגיש אותי מגיל מאוד צעיר עם מנעד רחב
של חוויות חיים, מה שפיתח בתוכי את האפשרות לנשום עמוק ולהדליק נר מבטחים בתוך מחשכי הנפש והחיים. למדתי להושיט לי יד בתוך הבור ולהיזכר שאני לא נשמה אבודה בעולם. לומדת ונזכרת איך להיות ׳שקטה ובוטחת׳ ומהמקום הזה מושיטה יד החוצה לעולמי.